תיקון אותם אזורים קרים בזכוכית שנוצרים במהלך תהליך החימום
אם עבדתם אי פעם עם כלים מזכוכית בעלי צורה מוזרה – אולי צוואר צר מאוד או בסיס רחב – אתם יודעים איזו קשיים יש. כשמניחים את הכלים בתנור רגיל, החום לא מגיע לכל מקום. כתוצאה מכך נוצרים “אזורים קרים”, שבהם הזכוכית נשארת קרה מדי, ושם בדרך כלל מתחילות הסדקים.
חימום רגיל באמצעות אוויר לא יכול להגיע לאותם אזורים צרים. זה כמו לנסות לנשוף אוויר לתוך בקבוק צר – האוויר פשוט לא מצליח לחדור פנימה.
לכן אנו משתמשים בצינורות חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום בגלי אורך קצרים. במקום לחמם רק את האוויר שמסביב לזכוכית, קרינה זו חודרת עמוק לתוך החומר. זה מהיר יותר ומדויק יותר. ניתן לחמם את האזור הספציפי שצריך חימום, מבלי להרוס את שאר החומר.
הסוד נמצא באורך הגל.
צינורות אלו פועלים בטמפרטורות גבוהות, ופולטים קרינה בטווח של 0.76 עד 2.5 מיקרומטרים. הזכוכית אוהבת מאוד אורך גל זה – היא סופגת אותו ביעילות רבה יותר.
כשמסדרים מערכת כזו, אין צורך לחמם רק את הפנים של הזכוכית – האנרגיה חודרת ישירות לתוך החומר. זה מסייע לבסיס העבה ולקירות הדקים להתקרר באותו קצב, וזו הדרך היחידה למנוע את אותם סדקים.
הגדרת המיקום הנכון
מקור חימום אחד לא יספיק. כדי להיפטר מאותם אזורים קרים, יש לרכז מספר צינורות קוורץ בתבנית מסוימת. זה יוצר סוג של “שמיכת חום”, שבה שדות הקרינה חופפים זה את זה.
המרחק בין הצינורות לבין הזכוכית הוא הגורם החשוב כאן. אם מקרבים את הצינורות זה לזה, החימום יהיה עז יותר. אך יש להיזהר – צינורות אלו יוצרים חום רב בשטח קטן. אם מרכזים אותם יותר מדי, ייווצרו אזורים חמים שעלולים להרוס את הזכוכית. כדאי להשתמש במערכת בקרה שתשלוט בעוצמת החימום.
המגבלות של הציוד
הבעיה היא שמעטפות הקוורץ טובות לחימום, אך הן שבירות. במפעלים רועשים ומלאי אבק, הן עלולות להישבר אם לא נוקטים באמצעי זהירות. אני תמיד ממליץ להשתמש במערכות הגנה. זה עשוי להיראות כדבר קטן, אך הוא יכול לחסוך הרבה צרות.
עוד דבר – חימום בעוצמה גבוהה יוצר הרבה חום מיותר. אם מאווררי הקירור אינם יעילים מספיק, הטמפרטורה בתנור תעלה, וזה עלול לפגוע בחוטי החשמל. חשוב שמאווררי הקירור יהיו יעילים מספיק כדי להתמודד עם העומס.