השגת איזון מושלם: חדות הדפוסים לעומת חוזק הזכוכית
זו הבעיה שנוצרת כאשר מנסים לחמם את הזכוכית מיד לאחר ההדפסה – מדובר במאבק עם חוקי הפיזיקה.
יש צורך בחום מספיק כדי לייצב את הדיו ולהסיר את המתחים הפנימיים בזכוכית. אך אם מחממים יותר מדי – או אם לוקח זמן רב מדי עד שהזכוכית מגיעה לטמפרטורה הנכונה – הדפוסים יהפכו למטושטשים. במקרים חמורים יותר, הדיו עלול להתנפח. זה לא נראה טוב כלל.
למה אנו משתמשים באור אינפרא-אדום בגלים קצרים?
אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום בגלים קצרים מכיוון שהן אינן גורמות לבעיות. הן מעבירות אנרגיה ישירות אל פני השטח של הזכוכית. ניתן לחשוב על זה כך: תנור רגיל מחמם רק את האוויר שמסביב לזכוכית, מה שנעשה לאט. לעומת זאת, אור אינפרא-אדום מעביר אנרגיה ישירות אל החומר עצמו. כך ניתן להגיע לטמפרטורה הנכונה במהירות, מבלי שהדיו יישאר בחום במשך עשר דקות. כך ניתן לשמור על חדות הדפוסים.
הטריק עם צפיפות החום
הכל תלוי בשני דברים: ההספק והמרחק. אם החום גבוה מדי, הדיו עלול להישרף לפני שליבת הזכוכית מתחממת. זו טעות נפוצה. בדרך כלל אנו מגדירים את המנורות כך שהחום יעלה בהדרגה. כך ניתן למנוע חימום יתר של הזכוכית.
הספק לעומת קירור – המלכודת הנסתרת
קל לרצות להגדיל את ההספק של המנורות כדי לעבד יותר זכוכית בזמן קצר יותר. אך יש בעיה: כל ההספק הזה יוצר כמות עצומה של חום בתוך המנורות. אם מערכת הקירור של המנורות אינה מסוגלת לעמוד בכך, קצוות המנורות עלולים להישרף. כך יהיה צורך להחליף את המנורות יותר פעמים מהרצוי.
כיצד להתאים את התהליך
המפתח להצלחה הוא האיזון בין מהירות ההעברה של הזכוכית לבין עוצמת החום. אם ההעברה איטית מדי, הדיו עלול להישפך. אם ההעברה מהירה מדי, הזכוכית לא תגיע לטמפרטורה הנכונה, והזכוכית עלולה להישבר. הפתרון הטוב ביותר הוא לבדוק את עוצמת החום על פני השטח של הזכוכית. יש לוודא שהחום מגיע באופן אחיד לכל חלק של הזכוכית. כך, הכל יעבוד כראוי.