למה אנחנו בעצם “מענים” את החיממים של השירותים שלנו
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ואדי מים שנכנסים לכל מקום.
אם אתם מוכרים חיממים ברמת IP65, פשוט לרסס עליהם מעט מים זה לא מספיק. אנחנו לא רוצים לגלות שהמכשיר אינו “טוב מספיק” רק אחרי שהותקן. לכן אנחנו מבצעים עליהם בדיקות לחות וחום. בעצם, אנחנו מנסים ל“שבור” אותם במעבדה, כדי שהם לא יקרסו בבית הלקוח.
הבעיה הנסתרת של הלחות
העניין עם אדי המים הוא שהם לא נשארים רק על הפנים החיצוניים של המכשיר – הם חודרים פנימה.
עם הזמן, הלחות יכולה לחדור דרך האטמים ולהצטבר על חיבורי החימום. זה גורם לחמצון. וכשמדובר במעגלים בעלי מתח גבוה, כל סימן של קורוזיה יוצר התנגדות.
התנגדות יוצרת חום – הרבה חום.
לפני שאנחנו מבינים את זה, החיבורים נשרפים או הפיצוץ קורה. כדי למנוע זאת, אנחנו מחשיפים את החיממים לחום ולחות קיצוניים במשך ימים רבים. אם יש בעיות באטמים, אנחנו רוצים שזה יקרה כאן, ולא בבית הלקוח.
האיזון של רמת IP65
רמת IP65 היא נהדרת – היא אומרת שהמכשיר אטום לאבק ויכול לעמוד בפני זרם מים. כדי להשיג זאת, אנחנו משתמשים באטמים חזקים ובחיבורי כבלים אטומים.
אבל יש בעיה: כשאנחנו סוגרים את המכשיר בצורה אטומה, אנחנו גם כולאים את החום בתוכו. אם החוטים הפנימיים אינם עמידים מספיק, החום יכול לגרום לשבירה של הבידוד.
בדיקות ההזדקנות שלנו מבטיחות שהחלקים הפנימיים של המכשיר יוכלו לעמוד בתנאים הקיצוניים של אדים וחום, מבלי שיקרה קצר.
אמינות בעולם האמיתי
אנחנו לא מעוניינים בעמידות “תיאורטית”. זה לא עוזר לאף אחד.
אנחנו מעוניינים במה שבאמת קורה כשיש בעיות. על ידי גרימת כישלון של החיממים במעבדה, אנחנו מוודאים שאלו שאתם מתקינים לא יגרמו לקצרים או, גרוע יותר, לחדירת זרם למערכת.
זו הדרך היחידה להיות בטוחים שהמכשיר יוכל לעמוד בתנאים הקיצוניים של השירותים.